בשנים האחרונות תופעת ההשמנה הופכת לאחת מבעיות הבריאות הנפוצות של ימינו, תופעה זו היא בממדיי מגפה ההולכת ומתפשטת בעולם. כיום כ- 250 מיליון אנשים סובלים מעודף משקל והשמנה שהם 7% מאוכלוסיית העולם. השמנה מצביעה על עודף  ברקמת השומן בגוף שמקורו בצריכה קלורית מהמזון הגדולה מסך ההוצאה הקלורית של האדם לאורך תקופה ממושכת (Memedi et al., 2013).

סך ההוצאה האנרגטית של אדם ביממה (TEE-Total Energy Expenditure) מורכבת משלושה רכיבים:

1) הוצאת אנרגיה בסיסית במנוחה (RMR-Resting Metabolic Rate), רכיב זה מהווה כ- 60-70% מה- TEE. 2) הוצאת אנרגיה לצורך עיכול וספיגת המזון (Dietary Induced Thermogenesis), מהווה כ 10%  מה-  TEE3) האנרגיה הדרושה לפעילות גופנית יזומה ולא יזומה (AEE- Activity Energy Expenditure),  רכיב זה מהווה כ- 10% מה –  TEE  באנשים לא פעילים ועד 40% ואף יותר באנשים מאוד פעילים. הרכיב האחרון הוא הרכיב שיש לנו עליו ההשפעה הרבה ביותר מבין כל רכיבי ה- TEE. ההכנסה האנרגטית ביום כוללת את סך הקלוריות שהאדם צורך משלוש אבות המזון במהלך יום אחד. מאזן האנרגיה נקבע על ידי ההפרש בין ההכנסה הקלורית וההוצאה הקלורית, מכאן שמאזן אנרגיה חיובי ועליה במשקל יתרחשו כאשר  הצריכה הקלורית מהמזון עולה, ההוצאה האנרגטית בפעילות גופנית יורדת, או שילוב של השניים (Wang, 2008). ישנן מספר דרכים להגדלת ההוצאה האנרגטית כאשר אחת מהן היא על ידי הגדלת ה-  (NEAT(Non – Exercise Activity Thermogenesis

ה- NEAT זו כמות האנרגיה המבוזבזת על ידי כל פעילות שאיננה שינה, אכילה או ספורט. היא כוללת פעולות יומיומיות כמו: עמידה, הליכה, קניות, ניקיון הבית, נגינה בגיטרה וכו'. במאמרם של החוקרים Flint  ועמיתים (Flint et al., 2014) נבחנה ההשפעה של ביצוע פעילות גופנית יזומה ולא יזומה. המחקר הינו מחקר אורך שהחל בשנת 2009 כמדגם מייצג בו השתתפו כ- 40,000 בריטים. במחקר נבדקו שלושה דרכי הגעה לעבודה: תחבורה ציבורית, תחבורת פרטית ותחבורה פעילה ואת השפעתם על אחוזי שומן ו- BMI(Body Mass Index) של הנחקרים. במאמר נמצא כי אנשים שהגיעו לעבודה ברגל או באופן פיזי אחר כגון רכיבה על אופניים (קרי, תחבורה פעילה)  ואנשים שהשתמשו בתחבורה ציבורית היו בעלי אחוזי שומן וBMI – נמוכים יותר באופן משמעותי מאנשים שהגיעו לעבודה בתחבורה פרטית (Flint et al., 2014)

טיפול בהשמנה

הטיפול הטוב ביותר במגפת ההשמנה הוא מניעת התהוותה, תכנית המניעה  צריכה לכלול את כלל האוכלוסייה. על המערכות החברתיות מוטלת האחריות לפתוח במערכת הסברה רחבת היקף על מנת לעודד ילדים לבצע יותר פעילות גופנית ולהקנות להם הרגלי תזונה נכונים. למערכת החינוך השפעה רבה בעניין שכן היא יכולה להעלות את מספר שיעורי החינוך הגופני בבתי הספר, לספק אוכל בריא לקפטריות, לעודד תכנית לימודית מתאימה ועוד. כמו כן, לחינוך בבית יש השפעה ועל ידי הדרכה נכונה של ההורים נוכל לגרום לשינוי באורח החיים. בנוסף, מערכת שירותי הבריאות צריכה ליטול חלק נכבד בתשלום עבור תכניות ההסברה והמניעה שכן, עלות הטיפול בהשמנה וסיבוכיה בעתיד תהיה גבוהה בהרבה מהתשלום עבור תכניות מניעה המעודדות אורח חיים בריא (Ebbeling et al., 2002). יש מגוון דרכים לטיפול במגפת ההשמנה, כולן קשורות לשינוי באורח החיים, המייצר מאזן קלורי שלילי. באלו הסובלים מעודף משקל או השמנה, ירידה במשקל יכולה להתבצע על ידי דיאטה מתאימה המפחיתה את כמות הקלוריות שנצרכת מידי יום, על ידי פעילות גופנית יזומה המגדילה את ההוצאה הקלורית מידי יום או בשילוב של השניים (אליקים & נמט, 2008).

שילוב של פעילות גופנית לטיפול בהשמנה

יש לשלב בטיפול בהשמנה פעילות גופנית על מנת לייצר או להגדיל את הגרעון הקלורי. תכנית אימון גופני לאנשים בעלי עודף משקל, צריכה להגדיר את סוג הפעילות, משך הפעילות, תדירותה ועצימותה. תכנית האימון צריכה לגרום לעלייה בהוצאה האנרגטית הכללית ביום (TEE) בשיעור של 10%-15% לערך ולמאזן אנרגטי שלילי. הפעילות המומלצת היא שילוב של פעילות אנאירובית המערבת קבוצות שרירים גדולות ופעילויות אירוביות הנושאות את משקל הגוף לאורך זמן כגון: ריצה, הליכה, שיעורי אירובי. אנשים הסובלים מהשמנה יעדיפו לעיתים לבצע פעילות אירובית שאינה נושאת את משקל הגוף כגון, שחיה  ורכיבה על אופניים. מטרת אימוני הכוח מעבר להוצאה הקלורית באימון,  היא לשמר את מסת השריר ואף להגדילה שכן, בתהליך הירידה במשקל מאבדים ממסת השריר ואין זה רצוי. מטרת האימונים האירוביים היא להגדיל את הגרעון הקלורי ולשפר את התפקוד הקרדיווסקולרי ומדדים מטבוליים שונים (אליקים & נמט, 2008). בכדי להגדיל את סיכויי ההתמדה בתכנית  ועמידה ביעדים מומלץ לבצע פעילות הדרגתית. יש להתחיל עם פעילות קצרה של כ-10 דקות פעמיים בשבוע ובהדרגה לעלות במשך ובתדירות האימונים עד למצב שבו מתבצע אימון יומי של 45 עד 60 דקות ומעלה. תכנית האימון צריכה להדגיש את משך הפעילות ופחות את עצימותה. כמו כן, פעילות שעצימותה אינה גבוהה, קלה יותר לביצוע ולכן היכולת להתמיד בה לאורך זמן גדלה. בזמן הירידה במשקל לפעילות הגופנית אין תרומה רבה לאיבוד המשקל אך בשמירה על המשקל לפעילות הגופנית יש השפעה מכרעת (אליקים & נמט, 2008).